עבודה עם חומר היא כמו מערכת יחסים. החומר שאיתו בחרת לעבוד כמו נגיד חימר, פלסטיק, קרטון, נייר, בדי לייקרה, פולימר או כל חומר אחר. יש לו את הגבול שבו כבר לא יהיה ניתן להעביר אותו מניפולציות בכדי להתאים אותם לצרכי הפנטזיה האמנותית והמבנית שפנטזת. יש גבול בו החומר יאבד את המבניות שלו ולא יהיה ניתן לעבוד אתו יותר וזה קצת דומה למערכת יחסים אינטימית.
מה הכוונה?
נגיד יש זוג גבר ואישה שהכירו, התאהבו ולאט לאט מכירים עוד ועוד ושמים גבולות אחד לשנייה. פה ושם אומרים אחד לשנייה מה מתאים מה נעים ממה להימנע מה הם הקווים האדומים של כל אחד ואחת. מידי פעם בודקים גבולות שוב ומשחקים.
במידה ולא שמים גבול זה כבר לא מערכת יחסים זה יחסים כוחניים ושליטה. אדם שנמצא במערכת יחסים מהסוג הזה יאבד את זהותו מהר מאוד והאחד שניצב מולו יאבד עניין מהר מאוד מכיוון שאין שימוש שאדם ללא זהות. זו דוגמא מאוד קיצונית אך היא מתארת בעיני את הקשר בין חומר בידי היוצר לבין "אינוס" החומר להתאמה למטרת האמן שיוצר אתו. ומה הכוונה והקשר כותרת של הפוסט הזה
יצירה יש מאין?
כמו שיחסים נרקמים בין האמן ובין החומרים שאיתם הוא עובד שנרקמת לאט לאט ובזהירות. יוצרת בסוף יצירה שלמה וברורה. כך ניתן להתייחס גם למרחב הכללי. עבודה עם החומרים שנמצאים בסביבה ולא מתוך מחשבה על חומרים מסוימים אלה מתוך פתיחות וסקרנות ומסתורין.
יש מאין. רגע אחד אין ורגע אחד עולם ומלאו.
רגע אחד לא היה כלום הלכת לתומך ברחוב בדרך הביתה חשבת מחשבות עגולות ⊕ ופתאום בזווית העין חלק של גלגל שעורר בך השראה או קרטון גלילי זרוק ליד מיכל מחזור ומשהו בצורה שלו דיבר אליך.
פתאום נגעת בו והבנת שזה החומר הנכון שיסדר לך את התיחום של הדמות שנסית לצור או הבסיס של העמוד הטוטם שתכננת לבנות למיצג. זה מבט יותר אבסטרקטי ורחב לחומר בידי היוצר. המרחב כולו בידי היוצר והיוצר בידיי המרחב.
חומרים קיימים מסביבנו
אין באמת זבל.
משהו שהוא זבל עבור אדם אחד הוא חומר לפסל לאמן שעבר בטעות ליד הפח שהנחת את ה"זבל" שלך.
זה מדהים ואני משתדלת לצור מתוך המקומות האלו. לתת לחומר להוביל אותי ולפעמים אני להוביל את החומר בעדינות. כמו יחסים בריאים ביני לבין אהוב טרי.
נכתב עלידי – עדי בש
