ירושליים מה עוד נותר לומר אודותיך?

סדנת ציור אינטואיטיבית בכיכר דוידקה, ירושלים, 17.04.15

אני תמיד מצפה למשהו מסוים שיקרה בסדנה ומנסה שהכול יתנהל כמו "שצריך" ואז מופתעת ולעיתים מתאכזבת מעט ממה שקורה ממש לא כמו שציפיתי.

אני מבינה שאני מתפתחת ומשתנה בכל שלב במסע הציור האינטואטיבי הזה.

קודם לבוא במגע ולדבר עם אנשים וליצור יחד עם אנשים והפעם למדתי מעט על – שחרור שליטה.

צפיתי וקיבלתי משהו אחר אך אני למדה שהכול מדויק והכול טוב.

העיקר הוא היצירה המשותפת והשמחה שנוצרת בלב כתוצאה מזה.

ירושלים קיבלה אותנו באהבה כמו שאנחנו וללא שיפוט.

לא ממש היה אכפת לאנשים מי מה ומו רובם פשוט ראו את כוונת הלב שלנו וחייכו או ציירו איתנו או שאלו אותנו שאלות.

ממש לא מ ה שציפיתי שיקרה.

היה לי גם כמה שיחות עם אנשים. רובם לא ממש הבינו מה מטרת המסע הזה.

הרי סדנאות הציור והיצריה הן לא למטרות רווח כלכלי כלשהו אלה למטרת יצירה והדהוד ורופאה ליקום ולאדמה ויצירת שיח דרך אומנות ללא מילים. רוב האנשים פשוט לא מצליחים להבין את הקונספט הזה.

אני חושבת שהחוסר הבנה הזה נובע מכך שאנו מורגלים וחונכנו לתוך חברה צרכנית. אנו צורכים ומייצרים כל הזמן. (טכנולוגיה, פנאי, מוצר צריכה).

צורכים טכנולוגיה, מוצרי צריכה, אוכל, פנאי ובידור, קמים כל בוקר לעבודה ומייצרים משהו למישהו.

מה עכשיו לעצור הכול לשבת לנח וליצור ולחלום?

באמת קונספט מוזר. ירושלים תודה לך היה כיף ליצור בין חומותיך.

תודה לכל מי שהיה חלק מהסדנה וצייר איתנו יחד. תודה עבור הצילומים – רונן ליבוביץ, ענבל טימור,ברטני – Brite star ושיר אלוני. תודה לאברהם הוסטל שאירחו אותנו יפה במהלך הסדנה