הסיפור של עדי

איך נהייתי אישה שעוסקת באמנות טיפולית

הכול התחיל מזמן מזמן

הסיפור שלי מתחיל ונגמר באותו מקום. מעגל

תמיד הייתי אדם יוצר ואינטואיטיבי בכל הרמות. אך ספגתי פחדים וחששות מהסביבה. היה חשש שלא אצליח להשתלב חברתית ומקצועית היה לחץ ללכת בתלם לעשות את מה שצריך לעשות כמו כולם, להיות בסדר. כל החששות הללו גרמו לי ללכת מרצון אחרי חלום מותאם חברתית.

הלכתי ללמוד עיצוב גרפי-תקשורת חזותית. במסגרת הלימודים למדתי מהי ביקורת, למדתי מה נכון ומה לא נכון מה מתקשר ומה לא ולכן לא נכון. בכל זאת ניסיתי להכניס למסגרת להתאים את עצמי לכללים ולחוקים.

במשך כל זמן הלימודים ניסיתי להתמרד נגד השיטה כמובן שלא ממש הצלחתי. כשסיימתי ללמוד לא הצלחתי להשתלב בעולם העיצוב. נסיתי להתקבל לכל מיני משרדי פרסום אבל הרגשתי שאני כמו סמרטוט רטוב שמישהו בא וסוחט אותו ולא נשאר ממנו טיפה רטיבות. לא השתלבתי גם שם. עבדתי ונתתי את הנשמה ופיטרו אותי באכזריות שוב ושוב.

עד שליבי נשבר ועזבתי את התחום ולא ציירתי ולא יצרתי יותר. לא הבנתי מה הטעם! לא יצרתי כי נפשי כאבה והרגשתי לא מוצלחת הרגשתי כשלון.אפילו לא הייתי מציירת ציורי שרבוטים "ציורי טלפון ". ממש כלום. המשכתי הלאה והתחלתי לעסוק ברפואה משלימה וטיפולי גוף נפש. הייתי מעסה הוליסטית. עשיתי הילינג ועיסוי שמנים וטיפלתי באנשים דרך מגע ונשימה. יום אחד לא יכולתי לגעת באנשים יותר אחרי תקופה של בערך 5 שנים. 

ואז זה חזר.

חזר אלי פתאום רציתי לצייר כמו שהייתי מציירת לפני שלמדתי משהו.

רציתי לצייר ממקום פתוח ולא מבין ממקום של ילד שחוקר עולם חדש.

קניתי צבעים ובדים וכשפתחתי אותם והרחתי את הריח של הצבע החדש והסתכלתי בו וידעתי שחזרתי הביתה. משם התחלתי ליצור כמו שיצרתי לפני הכול כמו שהייתי כילדה. יצירה פראית ולא מתחשבת נכונה ומדויקת. יצירה שמחוברת לרגש ומבטאת אותו. מצאתי את הרפואה שלי דרך הציור האינטואיטיבי את הרפואה הזאת אני מעבירה לאחרים. אני מאמינה שלפעמים ציור הוא לא רק ציור.

במשך ארבעת השנים מאז שהיצירה נפתחה אני יוצאת מהסטודיו האישי שלי ומציירת יחד עם אנשים במקומות שונים. אני רוצה ליצור מרחב עבור אנשים לחוות את הרפוי העמוק שאני חויתי וחווה בכל פעם מחדש. הכרתי את רונן ליבוביץ ועוד אמנים בעלי גישה דומה ואנחנו עושים את זה ביחד כל אחד מאיתנו הגיע לאותו מקום ממקומות שונים.

מקום המפגש שלנו הוא הציור המשתף.

אני חושבת שיש משהו בתוכי שרוצה לגדול ולהתרחב. אני מרגישה שהיקום לוחש לי להמשיך בדרך, עכשיו יותר מתמיד העולם צריך את הרפואה הזאת. חשוב לי לחשוף את הדבר המסתורי הזה שקורה לי ולאחרים. אני הולכת אחרי המסתורין ואין לי מושג לאן היא מובילה, נותנת לדרך להוביל את עצמה בצורה אינטאטיבית.